קשיים חברתיים כאינדיקציה לקשיים מוטוריים
"אני לא יודעת מאיפה להתחיל. בכל תחום בחיים יש לו קושי".
כך התחילה שיחת הטלפון של נעמי, אימא של דניאל בן ה-11 (השמות בדויים).
"אין לו חברים, הוא לא מסכים ללכת לאף חוג, הוא תמיד שוכח בבית את הקלמר או את החוברות, הכל נשפך לו ובכלל הוא ילד לא רגוע, עצבני ומוטרד. אני רואה אותו והלב שלי נקרע. נעמה את חייבת לעזור לו".
קבענו תאריך לפגישה כשלפניה קיימתי תשאול עם האם נעמי.
תשאלתי את נעמי על הלידה ושלבי ההתפתחות של דניאל. גיליתי כי דניאל לא הלך לגן עד גיל 3 ולא היה בשום סיטואציה חברתית עד אז.
בנוסף, ההסתגלות שלו בגן הייתה מאוד קשה ולטענת אימו, נאלצה להוציא אותו מהגן בכל יום לאחר שעתיים שלוש. גם כאשר עלה לכיתה א' היו קשיי הסתגלות ואימו נאלצה להישאר אתו כל יום שעה בבוקר עד שהסכים שתלך. כמו כן, לא הסכים ללכת לחוגים, לא לימי הולדת של חברים בכיתה ולא הסכים ללכת לחברים בשעות אחר הצהריים.
בהמלצת מנהלת בית הספר, העבירו את דניאל לכיתה קטנה, דבר אשר מאוד עזר לו בהמשך.
יומיים לאחר התשאול, הגיעו אלי דניאל ואימו. פגשתי ילד מאוד סגור שבקושי אמר שלום. הסברתי לו מי אני ומה אנחנו הולכים לעשות.. לא זכיתי לשום תגובה אבל התחלתי באבחון המוטורי.
אבחון זה כולל ביצוע של משימות מוטוריות מגוונות הכוללת הערכת הפוטנציאל האישי של המטופל ותקינותן של מערכות הגוף השונות לפי שיטת ורדי.
ראשית, ראיתי כי הילד איננו יציב והוא איננו הולך בצורה ישרה. הוא לא הצליח להתמסר איתי בכדור. הכדור תמיד נפל. כשביקשתי שילך על מסלול כריות, דניאל לא הצליח ונפל. גם כאשר ביקשתי שילך על הכריות בזמן שמוחא כפיים, דניאל לא הצליח.
נוסף על כך, לדניאל יש קושי גדול בתפיסה המרחבית- היכולת להתמצאות במרחב קבוע ובמרחב משתנה. כאשר מערכת זו לקויה, נצפה קשיים בהתארגנות, קושי בלימוד שפות ו/או מתמטיקה, קושי בדיבור- אין מיקוד ופרפקציוניסטיות לסדר או אי סדר.
כמו כן, נצפה קושי במערכת ההפרדות. דניאל לא הצליח לבצע מספר פעולות בו זמנית. כאשר ביקשתי שיסתובב או שיקפוץ תוך כדי דיבור, דניאל עצר, ענה ורק אז המשיך.
האבחון ערך כשעה כאשר כבר במהלכו דניאל התחיל לשאול שאלות, לתקשר ואפילו ליהנות.
הקושי של דניאל היה ברור לי- לדניאל יש קשיים מוטוריים משמעותיים והם אלו שיוצרים את הקשיים החברתיים והאחרים.
לאחר האבחון ישבנו שלושתנו: נעמי האם ההמומה, דניאל ואני. דיברנו על מה שהיה, ודניאל שלא אמר לי אפילו שלום בכניסה, השתתף בשיחה והרגשתי שנוצר "חיבור".
החלטנו שאנחנו מתחילים בטיפול אחרי שעשינו תיאום ציפיות: מדובר על תהליך איטי ואין קסמים. אבל, יכולתי לעודד את נעמי ולומר לה שמניסיוני, הטיפול עובד. אפשר לעזור לדניאל!
נפגשנו אחת לשבוע. עבדנו על כל המערכות הלקויות ובנוסף, עשינו סימולציות של סיטואציות חברתיות.
חשוב להבין ולטפל בקשיים חברתיים עוד מגיל קטן. שכן לנושא זה יש השלכות מרחיקות לכת.
השבועות עברו ואפילו החודשים והשינוי התרחש לאיטו.
היום, חמישה חודשים אחרי אותה שיחת טלפון נרגשת מנעמי ,דניאל רכש לעצמו חברים, משתתף בחוג שחיה בהמלצתי, הבעיות הלימודיות כמעט ונעלמו והביטחון העצמי שלו גבר בצורה משמעותית.
דניאל ממשיך להגיע אבל רק פעם בחודש.
קיימתי את הבטחתי לאימו של דניאל לעזור לו, ואין מאושרת ממני!.
